הכירו את היוצרת - ארנת גרובמן
16.1.1971 – 31.7.1997
ארנת גרובמן, היוצרת של סיפורי נמש, נולדה בחיפה, ביום ה- 16 בינואר 1971.
תינוקת חמודה וחייכנית, שגדלה להיות ילדה ידידותית, שופעת חוש הומור ומסבירת-פנים לכולם.
כשהייתה כבת 12 התברר שהיא זקוקה למשקפי ראייה. במשך חודשים ארוכים נמנעה מלעשות שימוש במשקפיים, עד שהתיידדה איתם, בעזרת מסגרת חדשה – יפה וצבעונית.
באחד הימים הלכה למכולת ונעלמה לכמה שעות. התברר כי פגשה במכולת גננת וילד מגן לילדים אוטיסטים שנמצא ממול. הגננת הסבירה לילד איך קונים לחם, וארנת שהתרגשה מהמעמד, התיידדה עם הגננת, נכנסה לביקור בגן, והבטיחה לבוא מפעם לפעם לסייע ולהגיע למסיבת סיום השנה עם שתי עוגות, כדי לשמח את הילדים.
“אימא”, סיכמה ארנת את החוויה בשובה, “אין נפלא יותר מלקבל תגובה מילד חריג”.
כבר כילדה, היו בה הבנה וחמלה למצוקותיהם של אנשים.
האנשים שסביבה, רבים מהם מבוגרים ממנה בשנים, חלקו איתה את סיפורם ואת סודותיהם הכמוסים ביותר, בעוד היא מטה אוזן קשבת ומסייעת להם לשים את הדברים בפרופורציה ולקבל את ההחלטות הנכונות.
מידי פעם הייתה חוזרת מבית הספר עם סיפורים על ילדים שדיברו מאחורי גבם של ילדים אחרים, על אכזבות מילדים שלא עזרו לאחרים, ועל בעיות ילדות אופייניות אחרות.
כבר אז, ככל הנראה, החלו להירקם בראשה “סיפורי נמש“, והיה ברור לארנת הצעירה שתגדל להיות סופרת ילדים, וכי בעזרת ספריה תנסה למנוע לפחות כמה מאותן בעיות ילדות כאובות שראתה סביבה, כילדה.
כנערה צעירה, פיתחה חוש הומור מחודד ומיוחד, אולם תמיד הקפידה לשמור על כבודם של אחרים ולומר גם את הדברים הפחות נעימים – בנועם ובחיוך, מבלי להעליב או לצער.
היא סיימה את לימודיה בתיכון ויצ”ו, במגמת אמנות. לאחר מכן המשיכה ללימודי אמנות ופילוסופיה באוניברסיטת חיפה, וחלמה להמשיך ללימודי תואר שני בתרפיה באמצעות אמנויות.
במקביל, החלה לכתוב את “סיפורי נמש”.
בנוסף, אהבה מאוד ריקודי עם, ואפילו כתבה כוריאוגרפיה לריקוד זוגות על פי שירו של רמי קליינשטיין “כל מה שתרצי”.
כשהייתה כבת 25, הצטרפה לידידת משפחה לביקור אצל אחד מגדולי האדמו”רים בפתח תקווה. האדמו”ר, שנהג בדרך כלל לקבל את פני אורחיו כשהוא יושב באפלולית, קם לקראתה, וביקש לדעת במה היא עוסקת.
“אני כותבת ספרים לילדים, על כלב תחש קטן עם משקפיים”, השיבה. מששב האדמו”ר למקומו, ביקשה ידידת המשפחה את חוות דעתו על שמה של ארנת.
“השם”, השיב האדמו”ר, “מא’ ועד ת’ – עולם ומלואו”.
ומה בקשר לזיווג?, שאלה ידידת המשפחה.
“הזיווג שיבוא, יהיה הטוב ביותר… הוא יבוא משמים”, אמר,
וזרק לעברה של ארנת שן שום,
אותה שמרה בארנקה עד יומה האחרון.
משהחלה ארנת לכתוב את “סיפורי נמש” הייתה מסתגרת בחדרה שעות ארוכות וכותבת.
מבחר הסיפורים הושפע משתי דמויות עיקריות: האחת, טופי – כלבת התחש שלה, והשנייה – היא עצמה וסביבת ילדותה.
דרך נמש רצתה ארנת לספר סיפורים על מצבים שקרו וקורים לכל אחד מאיתנו בחיי היומיום, ולהעביר את הפתרונות לילדים רבים: איך להתמודד עם שונות, כמו הצורך במשקפיים; איך להגשים חלומות; איך להתגבר על מצוקות ואכזבות; ואיך להיעזר בחברים בעת הצורך..
חמישה ספרי ילדים על נמש, כלבלב התחש החמוד, הספיקה ארנת גרובמן לכתוב, ובהם השתמשה בחוויות הילדות שלה ושל הסובבים אותה, והפכה אותן לסיפורים על פתיחות, התמודדות וחברות טובה.
במהלך כתיבת הספר השישי, נפטרה בפתאומיות.
אימא שלה, ג’סי, השלימה חמישה ספרים נוספים, על בסיס 14 טיוטות סיפורי נמש הנוספים, שהשאירה ארנת אחריה.
