ביבליותרפיה
ביבליותרפיה היא שיטת טיפול, העושה שימוש בטקסטים ספרותיים לצורך טיפול בבעיות נפשיות ורגשיות. השימוש ביצירה הספרותית מאפשר לעקוף מחסומים רציונאליים, להיכנס לעולמו הפנימי של המטופל, ולאתר את הסיבות לבעיות המציקות לו.
לכאורה, אין הטיפול הביבליותרפי מחייב חשיפה אישית של המטופל, שכן הוא מתבסס על הסיפור הכתוב. אולם בפועל, דווקא באמצעות הסיפור – נחשף המטופל, הן בפני המטפל והן בפני עצמו.ב
מאין שואבת ביבליותרפיה את כוחה הטיפולי?
סיפור טוב גורם לנו בקלות להישאב לתוכו ולהזדהות עם הדמויות. אנחנו צוחקים איתן, בוכים איתן וכועסים איתן, וכשאנחנו עושים את זה – אנחנו בעצם מתחברים אל ההתרחשויות בסיפור ללא המגננות המאפיינות את התגובות שלנו לגירויים חיצוניים בעולם האמיתי. הריחוק המובנה בטקסט הספרותי, המתרחש במקום אחר ובזמן אחר, מאפשר לנו להתחבר אל הסיפור מבלי לחוש מאוימים או חשופים, כאשר לאמיתו של דבר החיבור שלנו אל הסיפור מציף ומאיר יותר מכל את עולם החוויות והרגשות האישי שלנו.
הטקסט הספרותי משמש ככלי מתווך בין התודעה לבין הרגש (או כפי שקובע פרופ’ אדיר כהן בספרו “סיפור הנפש”, בין ה”אני” לבין “עצמי”). הוא מאיץ את יכולתנו להבין את התהליכים הנעורים בנו בעזרתו, ומאפשר לנו להישיר מבט לתוך עצמנו, בצורה הדרגתית וקלה יותר להתמודדות.
ללכת בעקבות הדמויות. ללכת בעקבות הצחוק והדמעות.
בתהליך הביבליותרפי לא מנתחים את הסיפור מההיבט האמנותי, למרות שיש בו שימוש באמצעים ספרותיים, אלא מתרכזים בקריאה מדויקת המאפשרת הבנה טובה יותר של הסיטואציה והדמויות: מעשיהן, אופן פעולתן, תחושותיהן, המניעים למעשיהן ועוד. הנחת היסוד של הטיפול הביבליותרפי קובעת, שעולם היצירה הספרותי הינו בבואה של עולם החוויות, הדימויים והמושגים של המטופל, וכי משום כך – יש בכוחו להעיר ולטלטל את עולמו הפנימי. זוהי דרך של המטופל להזדהות עם הגיבור כשהוא עצוב או שמח, פוחד, מתבייש או כועס. בעזרת השלכת רגשותיו אל הגיבור הוא מקבל לגיטימציה לתחושות ולחוויות שלו עצמו. בתום הסיפור קל למטופל להתמודד עם הפתרון הניתן לגיבור הסיפור, מבלי לחשוף את עצמו לביקורת או שיפוטיות.
טיפול ביבליותרפי באמצעות “נמש”
נמש הוא כלב תחש קטן וממושקף. הוא שובב, הוא תחמן, הוא קצת שקרן, ולפעמים גם שכחן, אבל הוא בעצם ילד… ילד רגיל הזקוק לדחיפת עידוד ופתרון למצוקותיו, באמצעות הסיפורים על נמש הכלב. כל אחד וה- “נמש” שלו…
בסיפורי נמש אנחנו נתקלים בהאנשת בעלי החיים. הממד הזה מאפשר להעביר מסרים דידקטיים, שכן הדברים קורים למישהו אחר (לנמש הכלב), ואנחנו יכולים להסתכל ולראות איך הוא (ולא אנחנו) התגבר על הבעיה.
סיפורי נמש מלאים הומור, ומשקפים ערכים חשובים של קבלת השונה ועזרה לזולת. גם בהיבט הגרפי הם מתחברים אל עולמו של הילד באופן בלתי אמצעי: הכתב הוא כתב ילדותי והציורים מדמים ציורים של ילד. הם עוסקים בהעלאת הדימוי העצמי של הילד, תוך מתן לגיטימציה לתכונות “שליליות” ופתרונות למצבי ילדות “מביכים”.
כל סיפורי נמש בנויים במתכונת מובנית של תיאור הרקע, העלאת בעיה ופתרון. מתכונת זו מסייעת לילד להבין את הטקסט ולהתחבר אליו. לפי ספרה של פרופ’ דבורה קובובי “ספרותרפיה”, קודם כל יש להבין היטב את הטקסט, תחילה על ידי הזדהות עם הגיבורים, ולאחר מכן על ידי מציאת משפט מכליל להבנת הסיטואציה, ולבסוף הדהוד מרכיבי הסיפור והשלכת האירועים על הילד עצמו ועל חבריו.
סיפורי נמש מסתיימים תמיד בסוף טוב – מאפיין ייחודי וחשוב בספרות ילדים, המסייע לקוראים הצעירים בפתרון בעיות באמצעות הסיפור.
כל המרכיבים שמניתי הינם מאפיינים של סיפורים המתאימים ליישום כביבליותרפיה.
ארנת גרובמן, היוצרת של “סיפורי נמש” כתבה ובנתה את המאפיינים הביבליותרפיים בסיפוריה באופן אינטואיטיבי, מתוך רגישות לעולמם של הילדים ובכך עשתה מעשה חינוכי מהמדרגה הראשונה, על כן הספרים כל כך ראויים!!
בברכה,
נורית ישראלי
לשעבר – ס. מנהלת המרכז הארצי לחינוך מיוחד ולשיקום
