ביבליותרפיה- המשך...

ללכת בעקבות הדמויות. ללכת בעקבות הצחוק והדמעות.
בתהליך הביבליותרפי לא מנתחים את הסיפור מההיבט האמנותי, אלא בוחנים ומתחקים אחר הדמויות: מעשיהן, אופן פעולתן, תחושותיהן, המניעים למעשיהן ועוד. הנחת היסוד של הטיפול הביבליותרפי קובעת, שעולם היצירה הספרותי הינו בבואה של עולם החוויות, הדימויים והמושגים של המטופל, וכי משום כך - יש בכוחו להעיר ולטלטל את עולמו הפנימי.

כשיטה טיפולית מתאימה הביבליותרפיה במיוחד לילדים בגיל הרך, שמתקשים עדיין בהבעת רגשות. באמצעות סיפור או שיר מוצאים הילדים דרך להזדהות עם הגיבור כשהוא עצוב או שמח, פוחד, מתבייש או כועס. בעזרת השלכת רגשותיהם אל הגיבור הם לומדים שאינם יוצאי דופן או חריגים, ומקבלים לגיטימציה לתחושות ולחוויות של עצמם. בתום הסיפור קל להם להשליך על הגיבור את רגשותיהם, פחדיהם ובעיותיהם, ולסייע לו להתמודד עם פתרונם, כביכול מבלי לחשוף את עצמם לביקורת או שיפוטיות.

וזוהי בדיוק נקודת החיבור בין נמש לבין ביבליותרפיה: נמש הוא כלב תחש קטן וממושקף. הוא שובב, הוא תחמן, הוא קצת שקרן, ולפעמים גם שכחן, אבל הוא בעצם ילד... ילד רגיל הזקוק לדחיפת עידוד, באמצעות הסיפורים על נמש הכלב...

כל אחד וה- "נמש" שלו...

מה יש בהם בסיפורי נמש שהופכים אותם לספרות טיפולית? למרות שסיפורי נמש עוסקים בנושאים יומיומיים ונוגעים כמעט בכל אחת ואחד מאיתנו, הגיבורים שלהם הם בעלי חיים: נמש הכלב וחבריו.

המימד האלגורי של סיפורי נמש מאפשר להעביר באמצעותם מסרים דידקטיים, שכן הדברים קורים למישהו אחר (לנמש הכלב), ואנחנו יכולים להסתכל ולראות איך הוא (ולא אנחנו) התגבר על הבעיה...